אגף המכס והמע"מ - נצרת נ' אבו ליל

נוכחים:

מטעם המאשימה: עו"ד מוחמד מולה

מטעם הנאשם: בעצמו וע"י עו"ד הישאם מטר – מהסנגוריה הציבורית

גזר דין

רקע וטיעוני הצדדים

1.הנאשם – קבלן בניין ושיפוצים – הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות על חוק המע"מ, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק"), לאחר שהודה כי הגיש דו"ח תקופתי לחודש 06/07 אך לא צירף את התשלום הנובע ממנו (בסך 15,048 ₪), וכי בנוסף לא הגיש במועד ארבעה דו"חות תקופתיים, כנדרש.

2. בפתח טיעוניה לעונש הדגישה ב"כ המאשימה את החומרה היתרה המצטרפת למעשי הנאשם אשר למרות שרשויות המס באו לקראתו והסכימו לפרוס את חובו לתשלומים ולמרות הזמן הרב שעבר ממועד ביצועם (החל בשנת 2007), עד היום טרם עשה דבר לצורך הסרת המחדלים. עוד הוסיפה כי מדובר בסדרת עבירות – חמש במספר – וכי כיום עומד חובו של הנאשם על סך כולל של כ-230,000 ₪. לבסוף ציינה כי בעברו הרשעה נוספת בעבירות דומות. לפיכך ביקשה להטיל עליו עונש שייתן ביטוי לחומרת מעשיו ולרבות עונש מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס כספי.

3.מנגד ביקש הסנגור להסתפק בענישה צופה פני עתיד, ולחילופין בעונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות. בתוך כך ביקש להדגיש כי הנאשם נקלע לקשיים בעקבות קריסת החברה עימה עבד (יובהר כי לא הובאו כל סימוכין לטענה זו), וכי מצבו הכלכלי הקשה לא איפשר ולא מאפשר לו לפרוע ולו תשלום אחד מכלל החוב, אשר גובה הקרן שלו מסתכם ב-50,000 ₪. עוד בעניין זה הוסיף כי הנאשם – שהינו אב לארבעה ילדים – עובד בעבודות מזדמנות והיה עד לעת האחרונה המפרנס היחיד של משפחתו. לבסוף ביקש לזקוף לזכותו את הודאתו בהזדמנות הראשונה ובצידה את החיסכון בזמן שיפוטי.

דיון ומסקנות

4.הלכה היא כי יש להתייחס לעבריינות הכלכלית בחומרה רבה, וזאת בשל הפגיעה הנגרמת ממנה לכלל הציבור והתוצאות הקשות למשק, לכלכלה ולחברה (ראו ע"פ (מחוזי-חיפה) 3099/08 מדינת ישראל נ' כהן, ניתן ביום 17/4/08, פורסם ב"נבו"; ע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 211; ורע"פ 512/04 אבו עבייד נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2), 209).

5.כפועל יוצא נקבע גם הצורך בענישה מרתיעה ובהעדפת עקרון ההרתעה על פני מתן משקל לנסיבותיו האישיות של העבריין, "... למען ידע העבריין שאין החוטא יוצא נשכר" (ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 721, וראו גם ע"פ (מחוזי-ת"א) 70959/08 מדינת ישראל נ' י.א.מ שירותי אבטחה, אחזקה וניקיון 1996, ניתן ביום 17/6/09, פורסם ב"נבו"; ורע"פ 254/06 קעדאן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 20/6/06, פורסם ב"נבו").

בהתאם נקבע כי הענישה במקרים כגון דא, סביר שתכלול מאסר בפועל וקנס משמעותי (רע"פ 3272/07 טאהא נ' בית המכס והמע"מ, תק-על 2007(3), 1480).

6.לחובת הנאשם שבנדון עומדת חומרת העבירות, אשר באה לידי ביטוי בעיקר בהתמשכותן ובסדרתיות שבהן, כמו גם בעובדה כי מאז ביצוען ועד עצם היום הזה – ובמשך ארבע שנים! – טרם הוסרו המחדלים, למרות הסדר שנערך עם הנאשם ולמרות בקשות דחייה שהוגשו מטעמו בדיוק לצורך הזה. עוד עומדת לחובתו העובדה כי בעברו הרשעה דומה.

7.לצד האמור יש לזקוף לטובת הנאשם את הודאתו ואת החיסכון בזמן שיפוטי.

8. בסופו של יום ולאחר איזון מכלול השיקולים, ובעיקר נוכח העובדה כי נודעו במקומותינו עבירות במדרג ובהיקף גבוה בהרבה (ובהתייחס לגובה הקרן בלבד), מצאתי כי ניתן בענייננו להשיג את תכלית הענישה בדרך של ריצוי מאסר על דרך של עבודות שירות (ראו והשוו ע"פ 1242/90 דנוך נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4), 319 וגם ע"פ 1100/91 מדינת ישראל נ' ג'עפרי, פ"ד מז(1), 418).

9.בתוך כך קבעה חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות כי הנאשם כשיר לבצען, והמליצה להציבו בתחנת משטרת נצרת עילית.

10.לפיכך אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א.מאסר בפועל למשך 4 חודשים.

המאסר ירוצה בעבודות שירות בתחנת משטרת נצרת עילית כמפורט בחוות דעת הממונה. הנאשם יתייצב לתחילת ביצוע עבודות השירות ביום 30/7/12 בשעה 08:00 ביחידת עבודות השירות, מתחם בית הסוהר חרמון.

ב.6 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים החל מהיום והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתוך התקופה הנזכרת על כל עבירה נשוא הרשעתו בפני ויורשע בגינה בין בתקופת התנאי ובין לאחריה.